אתר זה מוקדש לשמואל שועלי חלוץ העלייה השלישית שבזכות עקשנותו וחרף כל הסיכויים קם לימים קיבוץ עין שמר. |
|
העליה ארצה שמואל שועלי נולד בחודש מרץ 1903, בעיירה קאלוש (Kalush), הקרובה לעיר לבוב (90 קמ') במחוז גליציה, שהיה באותה עת תחת השלטון האוסטרי הונגרי בפולניה דאז (אוקרינה כיום). אביו, ליפא אליעזר פוקסגלב (Lipa Fuchsgelb היה בעת ובעונה אחת גם מלמד ב"חיידר" וגם בעל בית מרזח וחנות טבק. .."ילדותי נסתיימה בגיל 12 עת הייתי חייב לברוח מערבה בעקבות צבאות אוסטריה הונגריה במלחמת העולם הראשונה". וכך ברחה המשפחה ונדדה בדרכים, עם ציוד הנדודים היהודי המסורתי- הכסת ביד האחת ומזוודות באחרת במהלך נדודיהם בהרי הקרפטים הפראיים והקרים, חלתה האם בדלקת ראות ומתה על אם הדרך. ומקום קבורתה נשכח ולא נודע עד עצם היום הזה. |
|||||||
שמואל שועלי- צעיר לנצח |
האב ליפא פוקסגלב |
הנער |
החלוץ |
הנפח |
זכורני אמר שמואל ..." אלפי צלבים מלאו את הדרכים בה עברנו במלחמה ההיא שנקראת " מלחמת העולם הראשונה". שמואל מופרד מאביו האב גויס לצבא האוסטרי והילד בן ה 13 הוכנס לבית היתומים של הקהילה היהודית בווינה- אוסטריה. עם תום המלחמה, חזר אביו הביתה ונישא שנית לאישה עם ילד. כנראה שחייו של שמואל לא היו קלים. באירופה בעת ההיא החלו נושבות רוחות חדשות והנער, כרבים אחרים, נחשף אליהן ושומע אף הוא את הקולות הקוראים ליהודים לעלות לארץ ישראל. שמואל נושא את רגליו ללכת לארץ ישראל, ללא מצפן, ללא מפה, ללא כסף, העיקר ללכת. הוא מצרף אליו חבר ילדות , ושניהם הולכים להם בהרים כשפניהם מזרחה. - אלא שהמסע לא צלח בידיהם. המעט שהיה בידיהם אזל, הגעגועים והחששות הציפו אותם, הדרכים היו חסומות על ידי אלפי אנשים שנדדו ממקום למקום ובכל שרר תוהו ובוהו של אחרי המלחמה. והנערים חזרו לבתיהם כלעומת שיצאו. המסע בים עובר דרך יוון שם הוא עובד בסוורות בנמל של פיראוס כדי לממן את המשך ההפלגה. ובשלהי חורף של שנת 1923 הוא מגיע לחיפה על גבי אוניית עולים ומתחיל את חייו כחלוץ בארץ ישראל.. בארץ ישראל : עם עלייתו ארצה נשלח שמואל לירושלים, עבודה רבה לא הייתה. מדברי שמואל שועלי "...כל בוקר הלכתי להסתדרות לשאול על עבודה אבל. עבודה קבועה לא הייתה, מדי פעם קיבלתי עבודה בסלילת כבישים וכשזו נגמרה עבדתי בשמירה בישוב מוצא שישב על הדרך לירושלים וסבל לא פעם מהתנכלויות של שכנים ערביים, באחת מהפוגרומים ההם הישוב ננטש לשנתיים.. מירושלים, עברנו לעבוד בראשון לציון בשדות הטבק אצל האיכרים. מכת ארבה וחוקי טבק החדשים צמצמו מאוד את העבודה. וכך משדות הטבק עברנו לעבוד בכרמים, כרמי הברון ובפרדסי האיכרים. "במושבה התרכזו אז כ-250 חלוצים כמוני, ולמרות הקשיים הרבים, העבודה הקשה והרעב רוחנו הייתה מרוממת ובערבים היינו רוקדים עד אור הבוקר". "מראשון לציון עברתי לעבודה בבנין בתל-אביב. שם למדתי את מקצעות הבנייה, מקצוע שעסקתי בו כ 20 שנה, החל מסחיבת לבנים על הגב ועד עבודות הטייח. עבודת הטייח הנה הקשה מכל עבודת הבניה, והייתה התמחותי, עבדנו אז מזריחת החמה עד השקיעה - אני זוכר שבערבים הלכנו לאולם "אוהל שם" לשמוע הרצאות," חשובי הישוב" היו שם; בוגרשוב, אז"ר, טשרנחובסקי ואחרים. "בחודש אפריל פגשתי לראשונה את ישראל גלילי , בחור צעיר איש הנוער העובד. ממנו שמעתי על מהות חג הפועלים, ואיתו לראשונה צעדתי בתהלוכת ה-1 במאי, מאותו האחד במאי 1925, לא פסחתי על חג זה אף פעם".
"מהעבודה בתל-אביב עברנו קבוצת החלוצים לעמק יזרעאל – ל"עיבוי " תל עדשים שמאז הפילוג עם אנשי שוחט וגלעדי אנשי השומר המיתולוגיים, הישוב הקטן שווע לחלוצים נוספים. וכך ברכבת העמק הגענו לעפולה ומשם ל"רוב-אל-נסרה" (קיבוץ מזרע היום). עם זוג פרידות ייצאנו עם שחר לעבודה בסלילת כבישים ובנאות בעפולה, הימים חלפו. וכשנשלמו ההכנות למעבר ל"קבוצת ברנר" יצאנו בשיירה כ 20 חלוצים לקיבוץ ה"גליצאי" שישב אז בתל עדשים לגדוד העבודה המפואר " ". ..." לאחר שהתגבשה מעט הקבוצה ולאחר וויכוחים נפלה הכרעה - לעבור קבוצת כרכור . (ל 3 נקודות ישוב הסמוכות זה לזו נקראו אז כרכור, ההבדל היה במילה לפני כרכור, אנחנו קבוצת כרכור השנה, 1926 מה שיהיה לימים עין שמר לא היה למעט בית אבן עם גג רעפים האדום שעומד על תילו גם היום והוא מוקף חומת אבן ושער בכניסה. כשלצידו שני דקליםת .( שער הכניסה והדקלים שגדלו מאז יהפכו ברבות הימים לסמלו של קיבוץ עין שמר). חשיבותו של המקום בעיני "השומר" היה היותו שער הכניסה לוואדי ערה. עגלות הסוסים שהיו עוברות מערי החוף למזרח והצפון וכן מטבריה ומטולה מצאו מנוחה ומעט אוכל והגנה במקום. (בעת ההיא המעבר בוואדי ערה היה מסוכן). "מביצות המים במזרח (מ"המעיינות"-שהם תחילתו של נחל חדרה) היו עולים עם ערב יתושי האנופלס שהפילו חללים במחלת המלריה וקדחת שחור השתן", קבוצת "השומר" המדולדלת שהחזיקה במקום מסרה אותו בשמחה לחלוצים החדשים מ"קבוצת ברנר" הנ"ל. ..."כל הסביבה שרצה אז רועים ערבים וג'מוסים, לא היה ישוב עברי אחד מגן שמואל (הוותיק) במערב והמושבה כרכור בצפון, למעט אוהלים שחורים של רועי צאן ערבים , ג'מוסים וכלבים משוטטים, - לא היה חשמל, לא היה מים והאוכל היה מועט, כאלה היו הימים הראשונים", ." התקציב מהסוכנות היה אפסי, עבדנו בשדות וניסינו חקלאות פרימיטיבית, את הלחם אפינו בטבון שבחצר, ומהערבים למדנו לאכול ריג'לה וחובזות, מים הבאנו מכרכור הסמוכה בעגלות.
הימים היו קשים מנשוא וקבוצת ברנר הקטנה מתפרקת, רק מעטים נשארים, "כתבתי מכתב מאיר יערי מנהיג השומר הצעיר, ומאיר הגיע עם עגלה ישר מ"קיבוצו הטרי מרחביה" - לאחר ששמע על קשיינו הייתה בפיו הצעה שנצרף לקבוצה את קבוצת מפתח תקווה, קבוצה מאנשי השומר הצעיר בפולניה קבוצה מלוכדת שאחדים מחבריה היו כבר (וותיקים -וותיקים ! שנה בארץ!) עם ניסיון מה בחקלאות ובמקצועות הבניין, "וכך הצטרפנו לקיבוצי השומר הצעיר", צירופה של קבוצת עין גנים הצריך שינוי שם המקום מקבוצת כרכור המצומקת נהיינו לקבוצה גדולה ונזקקנו לשם חדש על מנת לייצוגנו במוסדות שם הקיבוץ החדש נלקח מהעין-גנים ומהשומר (שיזכיר גם את שומרון התנ"כית וגם את השומר צעיר) נשאר שמר – עין שמר של היום. |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הקיבוץ, השנים הראשונות: " אפשר לראות משהוא סמלי בהתיישבות של אנשי "השומר הצעיר" שהתחנכו בגולה לאור הסיפורים על גיבורי ה"שומר"- דווקא בכרכור. אגודת השומר הציבה לה למטרה לא רק את כיבוש השמירה אלא גם את ההתיישבות. שאיפת חבריה הייתה " להקים מושב הרחק מהישוב הקיים ומן העיר, בין ההרים ובקרבת מקום לשכנינו אמיצי הלב, למען נוכל לאמן את הדור הגדל לחיי הגנה, על הסוס והנשק".
שמואל הנו היחיד שנשאר מהקבוצה המקורית, האחרים עזבו במרוצת השנים איש איש וסיבתו עמו. ולכן ומשום כך קראו לו שמוליק הראשון ואו "הראשון" ואו "הוותיק". כשנה היה שמואל בפולניה, שם הכיר את מינה לבית שפייר (Spaier) מסקולה אז פולין (Skola- Galicia Ukraine ). ( נולדה 18 במרץ 1911 ) . מינה באה מבית דתי , שבע אחיות הן היו ארבע עלו ארצה ושלוש מתו בשואה. היינדה אחותה הבכורה נישאה לאלכסנדר פרל ונשארה בירושלים , אחותה שרה נישאה לבנימין פייבוש והתגוררה ברחובות, אחותה הצעירה רחל נישאה למשה ברמן והתגוררה עד פטירתה בקיבוץ גת. המעבר מחיי עיר לחיי שיתוף הייתה טראומתית, וינה מרבה גם היום אחרי כל כך הרבה שנים לדבר על כך, מינה עובדת בתחילה כמטפלת ילדים, לאחר מכן בצוות עובדי הצאן, כ 4 שנים עבדה בחליבה, עשיית גבינה , (גבינת הברינזה הביתית הייתה שם דבר), ולאחר מכן, הטיפול בצמר הגז - הטיפול כלל ניקיון שזירה וצביעה, (חברות הקיבוץ סרגו לחלוצים מהצמר הצבעוני שלה סוודרים לתפארת). 10 שנים חייתה מינה בקיבוץ עד 1945, התנאים היו קשים ומינה מחליטה לעזוב, עבודתה הראשונה הייתה בחיפה בטיפול בילדים ומשם ללימודי אחות בבית חולים בירושלים (1946), והשתלמות מעשית בית החולים "העמק" בעפולה. שמואל נפטר ב-2 למרץ 1988 בביתו שבעין שמר ונקבר בחורשת האיקליפטוסים בין רעיו החלוצים גיבורי התהילה . |
תמונות משפחתיות
טלילה שועלי ז"ל |
יובל שועלי ז"ל |
---|
:מסיפורי עין שמר
שמואל חופר באר
יום העבודה הראשון
:נספחים מעניינים
אברהם לובזובסקי
עם בוני החומה ומגלי המים
אתר זה נבנה לזכרו של שמואל שועלי מייסד וראשון למקימי קיבוץ עין שמר